אתר החינוך של ליאור

יוכבד- ליבי מליק.

 

תשעה חודשים חיכיתי, לתקווה, לגאולה.

תשעה חודשים ציפיתי, לגאווה, לאהבה. לחידוש נשמתי...

בן! ממי חיים למי תנינים, מכאב הצירים לגזרת הצרים.

לחומו של היאור, במקום החום שלי.

ללא עוצמה או שמחה, הוא הנטל שלי.

איננו קרוב אלינו, עטוף באהבה,

הוא רחוק מאתנו, בקשר חם- קר.

היציבות אשר מגיעה לך, מתחלפת ברוח על פני קני הסוף.

 

בסערת רגשות אני משחררת אותך אל הגורל,

הגורל שההוא הגדול כבר יקבע,

דאגה, תסכול, מועקה, חרטה, געגוע, רחמים ומחנק .

הם רק טיפה מהנהר הקדוש אשר מחבר ביננו,

הנהר מתחתיך, הנהר בתוכי,

בלי הרבה הבדל- אותו שנינו חשים.

 

והנה בת השטן, הנורא מכל,

"ותרא את- התבה... ותקחה",

הו ילד שלי, ילד קטן, הנני רואה אותך, וגם לי זה לא קל.

לבי נקרע מבפנים, בזאת היה בטוח,

אומנם נשארת בחיים, אך לי אתה אבוד...

 

תשעה חודשים חיכיתי, לתקווה, לגאולה.

תשעה חודשים ציפיתי, לגאווה, לאהבה. לחידוש נשמתי...

ונשמתי נלקחה ממני, ברצון ובכוח,

והיא נשארה אצלך, בארמון, רחוק, עם השד הנורא.

בן! מבית פשוט לארמון מפואר,

מאהבת האם לשנאת מלכך, ואביך החדש...

" ותהר האשה ותלד בן..."